יום רביעי, 29 ביוני 2016

נפילות או לא להיות

היום נדבר על הנפילות שלנו?
רק לרצות לכתוב על זה וכבר לא נעים לי בבטן. אוי לאותה בושה.

טוב יש נפילות ויש נפילות.
יש אנשים בקינגסטון שהנפילה שלהם היא חופן אגוזים פעם בחודש שפתאום היה להם חשק בלתי מוסבר אליו. והם פשוט לא עמדו בזה וטרפו אותו ברגע. הלוואי עליי!
אני לא כזאת. הלוואי שהייתי כזאת. כשיש לי חשק למשהו אני יכולה לשכוח את כל הסיבות הטובות לאורח החיים הבריא של קינגסטון. אני מסתובבת בבית חסרת מנוחה, מחפשת על מה להניח את ידי או יותר נכון : מה לתקוע עמוק בתוך הפה, מהר מהר, בלי שארגיש שחטאתי.
ההתמכרות לשומן, לקפאין, לסוכר, לפחמימות, שולטת בי.
ואחר כך... הצרבת בחזה והבושה בבטן.

איך קמים מזה? איך קמים מזה?
ובכן אין לי נוסחת פלא. אבל אני יכולה לומר לכם שהעיקר שקמים. לא משנה איך, לא משנה מתי, העיקר שחוזרים.
תמיד קמים שוב.
זה ממש כמו להיות דוס- חטאת? תקום. שבע יפול צדיק- וקם.

אני יכולה להעיד על עצמי שאין לי את הפריבילגיה לזנוח את קינגסטון. וכי מה? להיות חולה?
"אבל לא נעים להודות שאני לא שומרת" אמרתי לעצמי: ובכן, לא נעים הוא לא פונקציה כאן. העיקר הבריאות. 

איך עושים את זה?
מה שבטוח זה שעושים את זה.
חוזרים לקום מוקדם ולישון מוקדם, חוזרים לעשות פעילות גופנית (אפילו בבית. אירובי. גם אם זה יוצא ב9:00 בבוקר ולא ב6:00) חוזרים להכין את הסלט או את התבשיל. 

"אבל זה לא טעים לי!" אני אומרת.
ואני עונה: "אה כן, פשוט הפסטה הייתה ממש טעימה?! אז למה אכלתי אותה במהירות ואפילו לא הרגשתי את הטעם?"
פסטה זה לא באמת טעים. זאת אשלייה כימית של הגוף. מסכנון הגוף. בלבלתי אותו לגמרי. הוא רוצה רק פחמימות כל היום. 

והחזרה לקינגסטון:
כמה שלווה יש בגוף ובנפש פתאום. הגוף ממש אומר לי תודה.
הבטן לא לוחצת, המחשבה צלולה, יש אנרגיות גם בשעות הקשות של היום (14:00 בצהריים וכולם לא מצליחים לזוז ורק אני במלא המרץ!) שלמות פנימית של גוף ונפש. אפשר סוף סוף לעבור ליד המקרר ולא להתנפל. ואיתי כל הבית.
הילדים ממוקדים במזון מזין יותר וכל המלחמה נגמרת.

הקיץ פה ואנחנו חוזרים אליך קינגסטון.








יום חמישי, 16 ביוני 2016

ארוחת צהריים

ארוחת בוקר או ארוחת צהריים?

לקחו לי כמה חודשים לכנות את הארוחה הזאת שאוכלים בין 12:00 ל12:30 ארוחת צהריים.
מבחינתי שעה זו היא עדיין שעת בוקר.
ובכן זו אכן ארוחת הצהריים. בהתחשב בעובדה שארוחת הערב מסתיימת ב18:00 (מסתיימת לא מתחילה!) ושעת השינה היא בערך 21:00 בלילה :)

מה ארוחת הצהרים מכילה?
ובכן כדי לדעת מה עליכם לאכול בארוחות השונות אתם צריכים לקבל יעוץ תזונה שמתאים לגוף שלכם.
אני אספר לכם מה אני אוכלת בארוחת הצהריים:
ירקות חיים חתוכים לסלט- לא פחות מ6. יש מי שיאמר לכם לאכול 9... וכמובן שהוא צודק.
גבינת עיזים לבנה
מעט שמן זית
ואבוקדו.
אה כן... אפשר גם פרוסת לחם. אפשר גם בלי.

הנה תמונה של סלט גדול ויפה שאני אוהבת במיוחד. תנסו לגרד סלק חי- זה ממש תענוג!

יום רביעי, 6 באפריל 2016

מנקים לפסח גם את האוכל

בפסח אחד התארחנו אצל משפחה חב"דניקית אהובה לסעודה. וכידוע חב"ד מקפידים מאוד בפסח על כשרות המזון שלהם. אחת ההקפדות היא שלא לאכול שום דבר שעבר במפעל. כלומר כל המזון שלהם החל מהמים וכלה בבשר אינו עובר דרך שום גוף שמעבד את המזון או אורז אותו באיזה אופן.
שני הדברים היחידים שהם עוברים במפעל הם המלח - אותו הם בוררים ראש, השמן והמצות- שקונים ממקור אמין ביותר שאפשר לסמוך עליו.
אז לפני שהגענו לביתם תהיתי מה בדיוק נאכל? מה אפשר לאכול בלי תבלינים, אבקות מרק, קופסאות שימורים ושאר מצרכים קנויים וארוזים? מה כל היום רק ירקות??
הלילה הזה כולו ירקות כך חשבנו והתפללנו לישועה.

והנה הוגש לפנינו עוף (זה היה לפני קינגסטון) טעים להפליא, עם רוטב אדמדם עדין עם מתיקות מאוזנת ומדוייקת. גם תפוא האדמה והבטטות והירקות הוגשו ברטבים מרגשים מעודנים ששום מסעדת שף לא המציאה עדיין. וואו.

איך?! איך עשית את זה?? שאלתי את אביגיל החב"ניקית. והיא הסבירה לי איך השתמשה בעגבניה טריה כדי ליצור רוטב ואיך השתמשה בפירות כדי ליצור מתיקות ואיך הירקות משתמשים בטעמים של עצמם כדי להיות טעימים.
וגם איך הם לא שותים קפה בשבוע הזה ולא אוכלים עוגות.
שבוע ניקיון. ממש ניקיון של פסח.

ומסתבר שהעולם הולך גם הוא לשם. בארה"ב זה כבר טרנד לאכול אוכל נקי. כלומר ללא שום כימיקלים, ללא עיבוד וכמה שיותר בסיסי ונאמן למקור.
נאמנות. אמונה. לחזור למקור שלנו, להאמין שהא'לוהים ברא את הטבע כל כך מדוייק שהוא הכי נכון וטוב לנו. וכל חריגה ממנו מקלקלת.

אז מזון נקי הוא דבר בסיסי ביותר. בקינגסטון לא נכנסים שום חומרים כימיים. הכל נקי נקי, טהור, מהאל אלינו. חסד שלם ושופע טוב. לא ניקח אותו?
אז אולי לא נפסיק לקנות ממפעלים (למרות שגם זה חלום שלי- תוצרת עצמית, מקומית אבל לא עכשיו) אבל לפחות נוכל לצרוך מזון עם התערבות אנושית מינמלית ככה שהמזון מזין ולא חלילה מזיק.


והנה מתכון לממרח טחיקדו שהמצאתי:



מצרכים:
שתי כפות טחינה גולמית
חצי אבוקדו קטן
חצי שן שום חתוכה לקוביות קטנות
לימון

ההכנה:
חולטים את השום במים רותחים למשך דקה כדי להוציא ממנו את הרעלנים
שמים את כל המצרכים כולל המים שחלטנו בהם את השום בכלי מתאים וטוחנים בעזרת סטיק ידני עד שמקבלים מרקם חלק.
סוחטים מעט לימון מעל (רצוי להמנע מלימון. קצת אפשר)

שינויים ושידרוגים:
יותר מים- יצא יותר כמו רוטב ופחות ממרח
להוסיף כוסברה לפני שטוחנים או אחרי.
לפזר מעל מעט קצח.

בתאבון נקי!
חופית


נ.ב: אם אתם רוצים לעקוב אחרי הבלוג ליחצו על הכפתור הכחול בצד ימין למעלה.




יום ראשון, 3 באפריל 2016

פעם הייתי בריאה כמו שור

אז כן לפני שחליתי בסרטן הייתי בריאה כמו שור.
חמש עשרה שנים אחורה לפני הסרטן לא היה לי חום. בעצם פעם אחת היה לי. למשך שלושה ימים. וחוץ מזה לא היה. פשוט לא היה חום, לא שפעת, לא צמרמורות בגוף... כל הדברים האלה שבגללם נכנסים למיטה למשך כמה ימים, לא היה.
ובפעם ההיא שהייתי עם חום לשלושה ימים טיילתי בסיני וכמובן שלא עצרתי רגע לנוח אלא טיילתי עם החום והצמרמורת וכו כי מי? מי זה שיעצור אותי מלהפעיל את הגוף שלי עד כלות???

כשחליתי בסרטן (לימפומה הודג'קין- פעם אחרת נדבר עליו) הגיעו אליי כל מיני שיטות טיפול כי ככה זה כשאתה חולה בסרטן. כל המידע זורם אליך. גם מידע זבל וגם מידע חשוב ואתה טובע בים של מידעים... שלא תדעו.
למשל קניתי טיפות כלשהן של שרה בן ארי ב16,000 שח כדי להקל על תופעות הכימו (דבר שהתברר אחר כך כטעות. אבל לא אפרט עכשיו)
בין שאר המידע הגיע אליי הספר של שרה חמו שביל הזהב לריפוי טבעי אותו קראתי בשקיקה במהלך הטיפולים הכימותרפיים. עוד לא חשבתי שאני הולכת בדרך הזו אבל הכל היה כל כך ברור בספר. כל כך הגיוני ומשכנע.
כשקראתי את הספר הבנתי שזה שאני אף פעם לא חולה זה לא בהכרח משהו טוב ואולי אפילו משהו רע. למה? כי אולי זה אומר שהמערכת החיסונית שלי לא התמודדה עם וירוסים ועם רעלים למינם. אולי המערכת החיסונית שלי מקולקלת?
כן, מערכת חיסונית טובה יודעת להפעיל את הגוף כדי להתמודד עם רעלים שונים בגוף.

ובכן, סביר להניח שהמערכת החיסונית שלי הייתה מקולקלת מכיוון שהיא לא הצליחה להשמיד תאים סרטניים. אתם שואלים את עצמכם האם המערכת החיסונית אמורה להשמיד תאים סרטניים? אז התשובה היא בוודאי. תאים סרטניים קיימים בגוף תמיד. רק שהמערכת החיסונית משמידה אותם כל הזמן. הם אינם רבים ואינם הופכים לגידולים . .
מתי הם גן הופכים לגידולים? כאשר הגוף לא משמיד את התאים הסרטניים.

מאז שהתחלתי את התזונה כבר עברתי פריחה מסיבית במשך שלושה שבועות (לא תודה, אני לא מורחת כלום על הגוף. קצת לנולין במקום יבש וזהו. לא תודה, לא משחות נגד אלרגיות ובטח לא את הזריקה ההיא שנתנו לי על אותה פריחה כשהייתי קטנה) עברתי דלקת ריאות של עשרה ימים במיטה ועוד כמה שפעות ווירוסים מבורכים ומשמחים.

אז הנה בשבוע שעבר המדחום הראה 37.4 (בתור אחת שלא הייתה חולה זה בהחלט חולי! וגם אחרי זה עלה עוד קצת) והגוף שלי היה ביומיים של מלחמה ברעלים. היה כיף, מתיש, קצר, מתסכל. אבל בעיקר משמח שהנה הגוף שלי מגיב לרעלים.



יום רביעי, 30 במרץ 2016

חופשת לידה

חופשת לידה

אני לא חדשה בקינגסטון קליניק אבל בכל זאת מרגישה מאוד חדשה כל יום. למה? כי אני רוצה להתמיד.
יש אנשים בקינגסטון שברגע שנכנסו לאורח החיים החדש הם זונחים ושוכחים את המזון הישן, את העצלנות של הבוקר ואת השעה חצות בלילה... אבל אני לא.
ולכן הרבה פעמים אני מתחילה מחדש למרות שאת השיטה המופלאה הזאת אני מכירה כבר שלוש וחצי שנים. 

למה השיטה כל כך מופלאה?
תראו, אני יכולה לנסות להסביר ואני גם אעשה את זה אבל עד שלא תרגישו על גופכם את השינוי שהגוף עובר במסע הניקוי לא באמת תבינו אותי. גם לא ממש תבינו למה השיטה הזו עדיפה על פני כל שיטה אחרת טבעית, תזונתית, אלטרנטיבית שקיימת סביבכם.
ובכל זאת אני לא אפסיק לטעון שאין יותר טובה מן השיטה הזאת. מופלאה, כבר אמרתי?
מי מטפל בשיטת קינגסטון היום בארץ?
ובכן יש כמה מטפלות בינהן: שרה חמו האמיצה שאת הסיפור שלה אפשר למצוא בספר "שביל הזהב לריפוי טבעי" הנה קישור לפרטים שלה: פרטים, שרה חמו. שרה מעט שינתה את התפריט בהתאם למידע החדש והבדוק שמגיע אליה, אבל עיקרי הדברים זהים לשיטה הישנה והטובה.
אניבר גילמור פיק (חיה פיק) שמלווה את המתרפאים בליווי יום יומי ואף נותנת מתכונים נהדרים שמשדרגים את אורח החיים החדש הנה קישור לדף שלה בפייסבוק: אניבר- דף פייסבוק. לאניבר גם יש קבוצת תמיכה סגורה למטופלים שלה .
אישה נוספת שאפשר לציין היא נחמה כנעני שתרגמה את החוברות המקוריות של קינגסטון קליניק לעברית ואפשר לרכוש אצלה את החוברות. הנה קישור: נחמה כנעני- אתר.


בעצם רציתי לכתוב על חופשת הלידה והאתגרים שהיא מביאה אבל כבר מספיק להיום...
לידתו של הבלוג גם ראויה לכותרת חופשת לידה :)

להתראות ,
בריאות טובה ושמחה מעל הכל!
חופית