היום נדבר על הנפילות שלנו?
רק לרצות לכתוב על זה וכבר לא נעים לי בבטן. אוי לאותה בושה.
טוב יש נפילות ויש נפילות.
יש אנשים בקינגסטון שהנפילה שלהם היא חופן אגוזים פעם בחודש שפתאום היה להם חשק בלתי מוסבר אליו. והם פשוט לא עמדו בזה וטרפו אותו ברגע. הלוואי עליי!
אני לא כזאת. הלוואי שהייתי כזאת. כשיש לי חשק למשהו אני יכולה לשכוח את כל הסיבות הטובות לאורח החיים הבריא של קינגסטון. אני מסתובבת בבית חסרת מנוחה, מחפשת על מה להניח את ידי או יותר נכון : מה לתקוע עמוק בתוך הפה, מהר מהר, בלי שארגיש שחטאתי.
"אבל זה לא טעים לי!" אני אומרת.
ואני עונה: "אה כן, פשוט הפסטה הייתה ממש טעימה?! אז למה אכלתי אותה במהירות ואפילו לא הרגשתי את הטעם?"
פסטה זה לא באמת טעים. זאת אשלייה כימית של הגוף. מסכנון הגוף. בלבלתי אותו לגמרי. הוא רוצה רק פחמימות כל היום.
רק לרצות לכתוב על זה וכבר לא נעים לי בבטן. אוי לאותה בושה.
טוב יש נפילות ויש נפילות.
יש אנשים בקינגסטון שהנפילה שלהם היא חופן אגוזים פעם בחודש שפתאום היה להם חשק בלתי מוסבר אליו. והם פשוט לא עמדו בזה וטרפו אותו ברגע. הלוואי עליי!
אני לא כזאת. הלוואי שהייתי כזאת. כשיש לי חשק למשהו אני יכולה לשכוח את כל הסיבות הטובות לאורח החיים הבריא של קינגסטון. אני מסתובבת בבית חסרת מנוחה, מחפשת על מה להניח את ידי או יותר נכון : מה לתקוע עמוק בתוך הפה, מהר מהר, בלי שארגיש שחטאתי.
ההתמכרות לשומן, לקפאין, לסוכר, לפחמימות, שולטת בי.
ואחר כך... הצרבת בחזה והבושה בבטן.
איך קמים מזה? איך קמים מזה?
ובכן אין לי נוסחת פלא. אבל אני יכולה לומר לכם שהעיקר שקמים. לא משנה איך, לא משנה מתי, העיקר שחוזרים.
תמיד קמים שוב.
זה ממש כמו להיות דוס- חטאת? תקום. שבע יפול צדיק- וקם.
אני יכולה להעיד על עצמי שאין לי את הפריבילגיה לזנוח את קינגסטון. וכי מה? להיות חולה?
ואחר כך... הצרבת בחזה והבושה בבטן.
איך קמים מזה? איך קמים מזה?
ובכן אין לי נוסחת פלא. אבל אני יכולה לומר לכם שהעיקר שקמים. לא משנה איך, לא משנה מתי, העיקר שחוזרים.
תמיד קמים שוב.
זה ממש כמו להיות דוס- חטאת? תקום. שבע יפול צדיק- וקם.
אני יכולה להעיד על עצמי שאין לי את הפריבילגיה לזנוח את קינגסטון. וכי מה? להיות חולה?
"אבל לא נעים להודות שאני לא שומרת" אמרתי לעצמי: ובכן, לא נעים הוא לא פונקציה כאן. העיקר הבריאות.
איך עושים את זה?
מה שבטוח זה שעושים את זה.
חוזרים לקום מוקדם ולישון מוקדם, חוזרים לעשות פעילות גופנית (אפילו בבית. אירובי. גם אם זה יוצא ב9:00 בבוקר ולא ב6:00) חוזרים להכין את הסלט או את התבשיל.
מה שבטוח זה שעושים את זה.
חוזרים לקום מוקדם ולישון מוקדם, חוזרים לעשות פעילות גופנית (אפילו בבית. אירובי. גם אם זה יוצא ב9:00 בבוקר ולא ב6:00) חוזרים להכין את הסלט או את התבשיל.
"אבל זה לא טעים לי!" אני אומרת.
ואני עונה: "אה כן, פשוט הפסטה הייתה ממש טעימה?! אז למה אכלתי אותה במהירות ואפילו לא הרגשתי את הטעם?"
פסטה זה לא באמת טעים. זאת אשלייה כימית של הגוף. מסכנון הגוף. בלבלתי אותו לגמרי. הוא רוצה רק פחמימות כל היום.
והחזרה לקינגסטון:
כמה שלווה יש בגוף ובנפש פתאום. הגוף ממש אומר לי תודה.
הבטן לא לוחצת, המחשבה צלולה, יש אנרגיות גם בשעות הקשות של היום (14:00 בצהריים וכולם לא מצליחים לזוז ורק אני במלא המרץ!) שלמות פנימית של גוף ונפש. אפשר סוף סוף לעבור ליד המקרר ולא להתנפל. ואיתי כל הבית.
הילדים ממוקדים במזון מזין יותר וכל המלחמה נגמרת.
הקיץ פה ואנחנו חוזרים אליך קינגסטון.
הבטן לא לוחצת, המחשבה צלולה, יש אנרגיות גם בשעות הקשות של היום (14:00 בצהריים וכולם לא מצליחים לזוז ורק אני במלא המרץ!) שלמות פנימית של גוף ונפש. אפשר סוף סוף לעבור ליד המקרר ולא להתנפל. ואיתי כל הבית.
הילדים ממוקדים במזון מזין יותר וכל המלחמה נגמרת.
הקיץ פה ואנחנו חוזרים אליך קינגסטון.
